<h1>הגהות שערי דורא סימן ע"ה</h1>
<h2>דף לח:</h2>
ואם אפה ישראל עיסתו בתנור של גוי א)ולא חתה ישראל בגחלים ולא השליך קיסם בתנור אסור כל הפת אפילו דיעבד משום בישולי גוים ויש ליזהר שלא ימכור לגוי מאותו הפת שמא יחזור הגוי וימכור לישראל אחר כדחיישינן בפ' כ"ש [פסחים מ' ע"ב] גבי ההוא ארבא דטבעה בחישתא ואסר רבא לזבוני לגוי מהאי טעמא וכן נמצא בתשובות הגאונים ב)דהא דהתירו פת של גוים ה"מ של גוי (פירוש משום פקוח נפש התירו וק"ל ש"ל) אבל (עיסה) של ישראל שאפאה גוי בלא הכשרת תנור אסור. אבל ליתנו לפועלים גוים מותר. ובכל ענין דליכא למיחש דלמא אתי לזבוני לישראל אחר מותר כגון למוכרו בחתיכות קטנות לגוי. ואם ספק אם נתן בה קיסם מותר דהוי ספיקא דרבנן ולקולא כן פסק ר"ת. ושמעתי דכל זמן דהוי הפת בתנור יכול להכשיר התנור כגון בפי התנור כיון דהפת משביח. ואם לא הספיק לתת הפת בתנור בערב שבת עם חשיכה ולהכשיר התנור טוב הדבר למוכרו לגוי בדבר מועט והגוי אופה בשבת. ועוד שמעתי מרבותי אם שכח ולא הכשיר התנור וכבר הוציא הפת אם יודע הישראל שהפת משביח מאש אם יחזיר אותו לתנור חם לאפות יכשיר התנור ויחזיר הפת וכן פי' רבינו שי"ר מורי"ל וגם עשה מעשה כן. (סי' ס"ב. ביצה שצלאה גוי, ה"ה בישלה אסור משום בישולי גוים. סי' ע"ח חלב שבשלה גוי מותר דנאכל חי ואינו עולה על שלחן מלכים). [שערי דורא הלכ' בישול גוים סימן ע"ה]. א)0(ד"ק)0הגה הכי איתא בפא"מ (ע"ז ל"ח ע"א) גופא אמר רבב"ח אמר רבי יוחנן האי גוי דחריך רישא שרי למיכליה אפי' מריש אוני עכ"ל. פסק. מכאן משמע גוי שלא נתכוין לבישול, אפי' נתבשל על ידו אין בו משום בישולי נכרים שהרי כאן לא נתכוין אלא להעביר השער ואפי' נתבשל על ידו מותר עכ"ל. אתמר נמי ארבב"ח אמר ר"י קדירה בין שהניחה גוי והפך בה ישראל בין שהניחה ישראל והפך בה גוי מותר ואינו אסור עד שיהא תחלתו וסופו ביד גוי. אמר רב שמואל בר רב יצחק אמר רב כל דבר שנאכל כמו שהוא חי אין בו משום ב"נ. ל"א אמר רב שמואל בר רב יצחק כל שאינו עולה על שלחן מלכים ללפת בו את הפת אין בו משום ב"נ. אמר רב אסי [אמר רב] דגים קטנים מלוחין אין בהם משום ב"נ. ואמר רב יוסף אם צלאן גוי ישראל סומך עליהם משום עירובי תבשילין פירש"י אפילו מלחן גוי שלא מצינו מליחת גוי שנאסרה וכיון שבשעת מליחה נאכלין כמות שהם חיין שוב אין בהם משום ב"נ עכ"ל הגמרא. הגה דג מלוח שמלחו גוי. ובמליחתו נאכל בלא בישול אסור והרינגי"ש מותר לנו מפני שאין נאכלין חיין במקומינו שהרי מבשלין אותן ואוכלין ומי שדרכן לאכול חיין אסורים א"ז פרק אין מעמידין. בא"ז אסר דג מלוח שמלחו גוי לא נהגינן הכי. וכ' באשר"י [ביצה דף ט"ז בהרא"ש סי' ה' תמצאנו] דדגים קטנים שמלחן גוי ואח"כ צלאן מותר עכ"ל יראה דאין להתיר לכתחלה כולי האי דאע"ג דנאכלין חיין ע"י מליחה מ"מ אכילה ע"י הדחק הוא קצת לדידן ודמי קצת לאהיני מצעי דשלקי' דאסרי פרק א"מ ופירש שם בהג"ה באשר"י שנאכלין ע"י הדחק כשהן חיין וכן פירש רש"י שם. ואפשר דבזמן האשר"י והמרדכי היו הערינג"ש ודגים קטנים נאכלין חיין בלי דחק מהרא"י ז"ל. דבר שאינו נאכל כמו שהוא חי כגון בשר חי וביצה וירקות הרי אלו אסורי' משום ב"נ בד"א בדבר שהוא עולה על שלחן מלכים לאכול בו את הפת כגון בשר וביצה ודגים. אבל דבר שאין עולה על שלחן מלכים אעפ"י שאינן נאכלין חיין הרי אלו מותרין דעיקר הגזירה משום חתנות שמא יזמינם בסעודה ודבר שאינו עולה על שלחן מלכים אין אדם מזמין חבירו עליו ע"כ מיימוני פי"ז ממ"א. בכמה מקומות נוהגין להתיר שפחות גויות לבשל ולצלות בביתא ואין ישראל שולח יד בתבשיל או בצלי כלל. ואפשר דסמכי אהא דא"א שלא יחתה א' מבני בית בגחלים לצורך בישול או צלייה מהר"ם ז"ל. כ' הרמב"ם פי"ז ממ"א הדליק הגוי התנור ואפה בו ישראל או שהדליק ישראל ואפה בו גוי או שהדליק הגוי ואפה הגוי ובא הישראל וניער באש מעט או כבשו לאש. הואיל ונשתתף במלאכת הפת ה"ז מותר ואפי' לא זרק אלא עץ לתוך התנור התיר כל הפת שבתוכו שאין הדבר אלא להיות הכירא שהפת שלהן אסור עכ"ל הרמב"ם פי"ז ממ"א. וכתבו הגהות מיימוני ס"ק ק' וזה לשונם וכן פסקו התוס' דאנן קיי"ל כבני בבל שנוהגים לאכול הפת ע"י קיסם ודלא כבני א"י דאמרו קיסם זה לא מעלה ולא מוריד עכ"ל. ולא הודה ר"ת לר' אברהם בזה להניח שפחה גויה לבשל ולצלות בכירה ואין ישראל שולח יד בתבשיל או בצלי כלל. ואפשר סמכי אהא שא"א שלא יחתה א' מבני הבית לצורך בישול או צלייה וכן רוב הדיעות במרדכי והכי נהוג וגדולה מזו מתיר לקמן הש"ד בשם שי"ר מורו"ל [ד"ל ר"י שירלייא"ן] שעשה מעשה כן דהרמב"ם כתב דאין טעם התרת קיסם אלא משום הכירא דלא אתי לידי חתנות וא"כ די בכל דהו. ובפא"מ בא"ז כ' שמותר עתה לאכול פת של גוים ואפי' אית לי' פת ישראל. ומי שנוהג איסור בדבר ע"י (קיסם) (ס"א חיתוי) ודאי שרי [ד"ל וכ"כ הגה בסמ"ק רכ"ג דנהגי הכי] מהרא"י ז"ל. שאין איסור משום ב"נ אלא דוקא היכא דאיכא ב' צדדים חדא שעולה על שלחן מלכים ועוד שאינם נאכל כמות שהוא חי. אבל אי ליכא אלא צד אחד משמע דשרי ומוכח מדאמר הספר דאיכא בין הנך תרי לישנא דגים קטנים ולא קאמר איכא בנייהו גבינה ודבש ודוק וכן בסמ"ג לאוין קמ"ח. ב)0ופת של גוים מותר. משום דהוי דבר שאין רוב הצבור יכולים לעמוד בה ויש אוסרים אם לא שיש עינוי גדול ביותר כגון שהתענה ג' ימים [הגה"מ ממ"א פי"ז (א"ק) אות פ']. אדם שנזהר מפת של גוים מותר לו לאכול עם אדם האוכל פתו של גוי בקערה אחת ואין לחוש על טעם הפת כמו שלא גזרו על תערובות דמאי וכ"כ בסמ"ג קמ"ח שכ' רבינו יהודה בשם רבינו יצחק, הגה"מ פי"ז ממ"א. ור' יחיאל מפארי"ש הי' מפרש דהיינו דוקא דיעבד אם הי' מעורב בקערה בלי ידיעתו אבל לכתחלה שישים בקערה לחם שאינו כשר פשיטא דאסור והר"י אומר דלא גזרו על תערובות ב"נ כך איתא בירושלמי ולא נהירא לר"י כו' סמ"ק מצירי"ך וע' תוס' ריש פרק קמא חולין.
